בעולם של היום, שפע המידע המצוי בהישג ידינו נותן לנו תחושת בטחון ולרוב הוא אכן מועיל, אך לפעמים כמות המידע עלולה לבלבל ולתסכל. מקורות מידע עשויים לסתור אחד את השני ולגרום לנו להרגיש שלמרות שקראנו אינספור מאמרים בנושא מסוים, אנחנו עדיין לא יודעים מה נכון לעשות. זוהי בהחלט המציאות בעולם התזונה והבריאות. רוב האנשים חושבים שהם יודעים מה לאכול, מתי וכמה בעקבות מה ששמעו בתקשורת. פעמים רבות אנו שומעים בתקשורת רק חצאי אמיתות במקרה הטוב, ומשפטים שאינם מגובים במחקר מדעי במקרה הרע. לא פעם נתקלתי בשאלות מאנשים שאינם מתחום התזונה שניזונים ממה ששמעו בכלי התקשורת מדיאטניות או קראו בכתבה פופוליסטית ולא מעמיקה על נושא מסוים. לכן, החלטתי לנפץ את 3 המיתוסים הגדולים בתחום התזונה והבריאות, כדי שתוכלו לקבל מידע אמין ואיכותי המסתמך על מחקרים מדעיים אמיתיים.

מיתוס #1: ״בפירות יש הרבה סוכר״

יש הבדל ענק בין הסוכר הלבן התעשייתי שיושב בצנצנות פלסטיק על מדפי הסופר ובין הסוכר אותו אנו צורכים כאשר אנו נהנים מפירות. פירות הם המזון המושלם לאדם! שמעתי פעם את פאולה רוזנברג (שאותה אני מאוד מעריכה!) קוראת להם ״הפאסט פוד״ האמיתי. תיאור מדויק. פירות מכילים כמות גבוהה של מים, סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים חשובים. בנוסף, הם מכילים נוגדי חמצון רבים ועוצמתיים העוזרים לגוף לנטרל חומרים מזיקים שעלולים לגרום להזדקנות מואצת, מחלות לב וכלי דם, סרטן ותחושה כללית רעה. הטעם המתוק של הפרי קיים בזכות סוכר הפירות הטבעי בו. אם אוכלים את הפרי כולו בצורתו הטבעית, הסוכר אינו מהווה בעיה. זאת מכיוון שיחד עם הסוכר הטבעי הגוף מקבל גם את הסיבים התזונתיים, שגורם לעליה איטית יותר ברמות הסוכר בדם. מכאן אנו למדים שרצוי תמיד לאכול את הפרי כפי שנמצא בטבע, ולא רק את המיץ (ללא הסיבים). כדאי להתרחק ממיצי פירות, גם כאשר הם נסחטים במקום. במקרה של קנדידה, כדאי להתאים את צריכת הפירות למצב הבריאותי ולצרוך בעיקר פירות חמוצים ודלים בסוכר כגון תפוחים ירוקים, אוכמניות ופירות יער בכללי, קיווי, פומלות וכו׳. שימו לב שזהו מצב זמני בלבד, ויהיה ניתן לחזור לאכול את כל סוגי הפירות ברגע שהקנדידה תיעלם. למי שאין מצב רפואי שמחייב הפחתת צריכת פירות – לאכול כמה שיותר ולהנות!

מיתוס #2: ״כדאי לאכול כל שעתיים-שלוש״

כדי להגיב על משפט זה, נצטרך להכיר חלק חשוב במנגנון השובע והרעב שלנו: בגופנו קיים הורמון הנקרא גרלין. הורמון זה מופרש מהקיבה אל מחזור הדם, מגיע למוח ומשדר לגוף תחושת רעב. ככל שרמת הגרלין גבוהה יותר, נרגיש יותר רעבים. לגרלין תפקידים רבים (וחלקם עדיין אינם ידועים), ביניהם: עידוד יצירת וחיבור בין תאי המוח (הנוירונים), במיוחד באיזור ההיפוקמפוס שהוא האיזור במוח האחראי על למידה וזכרון. גרלין גורם להפעלת אנזים שאחראי על הרפיית העורקים – מה שעוזר להורדת לחץ דם ואפילו עוזר בבעיות בתפקוד המיני (אין אונות). במעיים הגרלין מעכב פעילות דלקתית ומעודד פעילות אנטי דלקתית. עשוי לסייע בקרוהן וקוליטיס.

מכאן נסיק כי אנו מעוניינים ברמת גרלין מסוימת בדם, לשיפור יכולות הלמידה וזרימה טובה יותר של דם בגוף. אם נאכל כל שעתיים – שלוש במהלך היום, לא נרגיש תחושת רעב, כלומר, רמת הגרלין בדם תהיה נמוכה מדי ואפילו אפסית. כיוון שאנחנו רוצים להנות מיתרונות הגרלין, נרצה תמיד להיות מעט רעבים לפני הארוחות שלנו. הרמב״ם, שהיה גם רופא, אמר זאת כבר לפני 800 שנים : ״לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב״. שלבו הקשבה בריאה לגוף, האכילו אותו רק כאשר אתם מרגישים רעבים, והגוף יודה לכם.

מיתוס #3: ״בריא לאכול פירות לקינוח״

את יתרונות הפירות כבר הבנו כשדנו במיתוס #1, אך לא כל מי שאוכל פירות זוכה להנות מיתרונותיהם. פירות הם המזון שמתעכל הכי מהר בגופנו – בין 10-30 דקות. כדי לעכל ולספוג את החומרים התזונתיים החשובים מן הפירות צריך לאכול אותם אך ורק על בטן ריקה. חשבו על זה כך: לאחר שאתם אוכלים ארוחה טובה, מלאה וכבדה, המזון מגיע מפורק מהקיבה למעי ומתחיל לנוע בצינור זה תוך כדי שהויטמינים, המינרלים, החלבונים, הפחמימות והשומנים נספגים למחזור הדם ומשם לתאים. אם אוכלים פירות בתום הארוחה הזו, ואפילו שעה אחריה, הפירות ״נתקעים״ אחרי הארוחה הכבדה שנעה לאט לאט במעי. בזמן שהם תקועים בפקק התנועה ב-37 מעלות (חום גופנו), סוכר הפירות מתחיל לתסוס והפירות מתחילים את תהליך הריקבון שלהם עוד במעי. כך קורה שבמקום שיספגו למחזור הדם כל החומרים התזונתיים הנהדרים, אנו סופגים תוצרי לוואי של תסיסה – רעלים, ישירות למחזור הדם שלנו. אנשים רבים אכן מדווחים על אי נוחות בבטן לאחר אכילת פירות כקינוח ואינם מבינים מדוע. אכלו פירות כארוחת בוקר (בצורתם המקורית או כשייק), או רק לאחר שעברו שלוש-ארבע שעות מן הארוחה האחרונה.

לסיכום, קראו כתבות ומאמרים על תזונה באופן ביקורתי, נסו להבין את ההגיון העומד מאחורי המסקנות, והכי חשוב – הקשיבו לגוף שלכם! הוא יודע הכי טוב.